ב-12/2/1912 הושקה בארה"ב הספינה "אונאלגה" שנבנתה עבור מחלקת המכס במשרד האוצר האמריקאי. זאת היתה ספינה הבנויה ברזל במשקל 808 טון ומהירותה 13 קשר (כ- 23 קמ"ש), אורכה 58 מטרים ורוחבה 10 מטרים. הספינה הונעה במנוע קיטור שסיפק 1300 כ"ס. 

לאחר המלחמה נמכרה האונייה לחברה מסחרית ושירתה כספינת סוחר במימי דרום אמריקה והים הקריבי. שמה היה " אוּלוּאָה (Ulúa) " על שמו של נהר אולואה שבהונדורס והיא נרשמה תחת דגל הונדורס. בקיץ 1946 היא נרכשה בפלורידה על ידי שליחי המוסד לעליה ב' דרך חברת-קש בשם .Weston Steamship Trading Co.

את ההודעה על מינויו כמפקד האולואה קיבל לובה אליאב בשלהי 1946 בקונגרס הציוני בשוויץ. שאול אביגור מראשי ההגנה והעומד בראש עליה ב' שהשתתף בקונגרס הזמין את לובה אליאב להיפגש איתו ביחידות בחדרו במלון שם בישר אביגור ללובה אליאב על מינויו לתפקיד מפקד האונייה ועדכן אותו שבעוד ימים אחדים הספינה אולואה תגיע מארה"ב לנמל מרסיי שבצרפת (Marseille) כאשר היא מאויישת על ידי מתנדבים יהודים אמריקאים.

ב- 31/12/1946, הצוות קיבל הוראה להפליג מנמל מרסיי לכיוון העיר טרלבורג (Trelleborg) בדרום שוודיה. המטרה היתה להעלות לסיפון כאלף מעפילים ובעיקר נשים. מעט לאחר חצות אור ל 1/1/1947, האונייה הרימה עוגן והחלה בהפלגתה הארוכה לשוודיה תוך שהיא עוזבת את הים התיכון דרך מיצרי גיברלטר ופונה צפונה לכיוון שוודיה.

הכניסה לנמל עברה ללא קשייים. הנוסעים הסתתרו בבטן האונייה, והסוכן המקומי עלה על וקיבל מקברניטי הספינה את רשימת הדרישות לציוד ותיקון האונייה.

מפרץ ביסקאייה ידוע לשימצה אצל יורדי הים, ממוקם לאורך חופיה המערביים של צרפת וחופיה הצפוניים של ספרד. קרקעיתו של המפרץ רדודה, דבר הגורם לכך שהמדף היבשתי נמשך עמוק לתוכו, ומביא תכופות למזג אוויר סוער ולים גבה-גלי. מפרץ ביסקאייה ידוע בין הימאים בעולם כולו כ״בית קברות לאוניות״ משום שבשעת סערה הגלים בו מסוכנים ביותר, וספינות רבות טבעו שם.

קרני השמש שליטפו את סיפון הספינה לאחר שוך הסערה אפשרו לצוות היגע ולמעפילים המותשים לאסוף כוחות חדשים ולהתארגן להמשך המסע. קבוצה של המעפילים ואנשי צוות קרצפו את סיפון הספינה משכבות הזוהמה שהצטברו בסערה, והאנשים שבבטן הספינה החלו לעלות לסיפון ולשאוף אוויר נקי וצח. צוותים החלו עובדים על תיקוני נגרות, והמטבח החל לאיטו לחזור לתפקוד. השמש, הים השקט ורוח החיות שפיעמה באנשים עשו את שלהם והספינה חזרה לחיים.

מעט אחרי היציאה מנמל סוסא, הגיע מברק מהמטה בפאריז. "תפליגו לנמל גליפולי באיטליה. תגיעו לשם מחרתים בשעה 17:00. אנשי אלון (יהודה ארזי – הממונה על השלוחה של עליה ב' באיטליה) יחכו לכם שם. לאחר שתצטיידו בדלק בגליפולי, תצאו משם בתיאום זמנים עם אלון. תעמיסו באותו לילה במטפונטו (Metaponto) כ- 800 מעפילים. משם תפליגו ארצה. ממחר בבוקר יהיה הקשר שלכם עם אלון".

היה ברור לצוות הספינה שאם ישחק להם מזלם, הם לא יתגלו ויצליחו להתחמק מהמעקב הבריטי עד שיגיעו לחוף ושם יורידו את העולים. כל העובדות הצביעו על האפשרות שהאולואה תיתפס ותיעצר על ידי הצי הבריטי. המסע של הספינה היה ב"חתימה גבוהה". התקשורת דיווחה על מסע הספינה והבריטים שכבר בעבר התנכלו לספינה, עקבו אחריה. אחת המטרות הראשיות היתה להתחמק ככל האפשר מספינות המלחמה הבריטיות ובאמצעות משיכת זמן במרדף לנסות ולהגיע לחוף.

בצהרי יום חמישי 27/2/1947, בשעה 13:30 במרחק של כ- 60 ק"מ מפורט סעיד חלף מפציץ בריטי כבד מסוג הליפקס, והחל לחוג מעל הספינה. תפקידו של המפציץ היה לסרוק את חופי הארץ ולגלות ספינות מעפילים בדרכן לארץ ולהפנות את ספינות צי הוד מלכותו לעצירת הספינות.

בשעה 18:00 הופיעה המשחתת הראשונה. לאחר שהפליגה מסביב לאולואה פעם אחת, היא החלה להפליג במקביל לספינה, ובמרחק של 200 מטרים ממנה בצד מערב. החל דו שיח באיתות אור בין הספינות כאשר המשחתת מנסה לעמוד על קנקנה של הספינה. בדו-שיח של חירשים, בין הספינה למשחתת נמסר למשחתת שהיעד הסופי של הספינה הוא באלכסנדרטה שבתורכיה, ולכל הנוסעים יש וויזות ותעודות כשרות. כמו כן, לצוות ניירות אמריקאים.

שעה 9:05 המטה קיבל הודעה על תחילת הקרב. על הסיפון סובבו שני המשוטים כך שהם בלטו בניצב לספינה. ההפתעה של התוקפים היתה גדולה כיוון שמהותם של המשוטים האלה לא היתה ברורה לתוקפים. התוקפים שינו טקטיקה ועברו לנגיחות בספינת המעפילים תוך כדי שהם סופגים בחזרה מטחי ברגים ושאר קופסאות מתכת ומלחיהן מסתתרים מאחורי מגינים.

הנחתים הבריטים עלו על הספינה כשהם חמושים בתת מקלעים ואקדחים. המעפילים היו מותשים מהקרב שהסתיים בכשלון ומהאכזבה הנוראה שהם במרחק של עשרות מטרים מהחופש ומהחלום לעלות ארצה וכעת לאחר כל מה שהם עברו הם בשבי, נתונים לחסדי הבריטים. כוונת הבריטים היתה לגרור את האונייה לנמל חיפה.

שלוש אוניות גירוש שימשו את הבריטים כדי להגלות את מעפילי "חיים ארלוזורוב" לקפריסין למחנה 66. האוניות היו "Ocean Vigour", "Empire Lifeguard" ו"Empire Comfort".