גילוי הספינה

בהאזנה לתשדורות הרדיו הגלויות בין המפציץ לפיקוד הבריטי בסטלה מאריס שבחיפה, נשמע טייס המפציץ מתאר את הספינה ואת מיקומה הגיאוגרפי. בין הפרטים שמסר הטייס היה מספר סירות ההצלה, וכן שאין אנשים על הסיפון. החשד היה שהספינה היא האונייה "אולואה" שהמודיעין והצי הבריטי עוקבים אחריה מזה זמן רב. ההוראות לטייס היו ברורות – מדובר בספינה אולואה, ומרכז השליטה מקשר את המטוס גם עם משחתת.

הטייס העריך את מהירות הספינה ב- 14 קשר בעוד שמהירותה היתה 11 קשר. מהאזנה לתקשורת בין המשחתת למפציץ התברר גם מיקומה וכיוון השיט של המשחתת. התברר שהמשחתת תשיג את הספינה לפני ההגעה לחופי הארץ. הוחלט איפוא להפליג לכיוון המשחתת, ולהתעמת איתה. הצוות האיץ במקצת את הספינה, ולאחר כחצי שעה נתקלה הספינה במיכלית נורווגית שהפליגה לאלכסנדרייה. להטעייה, הספינה אולואה התחילה לשדר איתות סתמי לכיוון המיכלית והטייס, שחשד שיש קשר בין שתי הספינות החל לחוג בגובה נמוך מעל המיכלית. לפתע שינתה המיכלית את כיוון הפלגתה וברחה מהאזור.

היה ברור לכולם שהסיכוי להגיע בבטחה לחופי הארץ הוא נמוך, וכנראה כולם יגורשו לקפריסין. המלחים האמריקאיים החליטו להשתתף בהתנגדות. בהמשך הצטרפו שאר המלחים להחלטה להתנגד באופן פעיל לבריטים למרות שהיה ברור שבספינה שנושאת כמות כה גדולה של בלתי לוחמים וללא ציוד מתאים, אין טעם בהתנגדות. הצוות הבין שאין יותר טעם בהסתרת המעפילים בבטן הספינה, והוחלט להעלות את קבוצות ההתנגדות לסיפון.