ההפלגה אל ומשוודיה

מזג האוויר לא ניבא טובות לאונייה המפליגה צפונה. החורף היה חורף קשה, והטמפרטורות צנחו עמוק אל מתחת לטמפרטורת הקיפאון. צוות האונייה בהתייעצות עם המפקדה החליט להיכנס לחניה קצרה בנמל קופנהאגן שבדנמרק.

את פניה של האונייה קיבלה סירה של הצי הדני שביקשה לברר מה מטרת הספינה שנכנסה לנמל. הצוות הציג את האונייה כאוניית סוחר שנכנסה לנמל כיוון שנתיבי השיט ומימי נמל היעד בשוודיה קפאו ולכן הספינה מבקשת להיקשר למצוף בים ולהמתין לשיפור במזג האוויר. הרשות ניתנה והספינה נקשרה למצוף שבירכתי הנמל.

מפה 1: מסע "חיים ארלוזורוב" ונקודות מפתח במסע (בספרות אתרי מפתח ראשיים ובאותיות אתרים משניים)

המודיעין הבריטי היה מודע לקיומה של אולואה וניהל מעקב רצוף אחר האונייה. עגינתה של האונייה בנמל קופנהגן נפלה כפרי בשל לידי המודיעין הבריטי שלחץ על הממשלה בקופנהגן לעצור את המשך ההפלגה של האונייה. שוב ושוב פקדו קצינים דניים את האונייה כשהם מבקשים לוודא שהספינה לא עוסקת בסחר בנשים או בפעילות לא חוקית אחרת.

השיא היה ביקורם של מפקדי הנמל על סיפון הספינה. מפקד הנמל שביקר על הסיפון ניצל את מעמדו לשוחח ב-4 עיניים עם ארטור. מפקד הנמל שסייר באונייה סיפר לארטור שהוא מבין שהאונייה בדרכה לשוודיה כדי להעמיס עולים על סיפונה לכיוון ארץ ישראל, והוא כמי שהיה במחתרת הדנית מוכן לסייע לספינה ולא יסגיר אותה לידי הבריטים שמפעילים לחץ כבד על הממשלה. מפקד הנמל דאג לקשר את הספינה עם סוכן שסיפק דלק ומזון לאונייה. כמו כן, מפקד הנמל עידכן את ארטור שעל פי תחזית מזג האוויר מזג האוויר ישתפר בעוד יומיים והספינה תוכל להמשיך לשוודיה.

הכניסה לנמל טרלבורג (Trelleborg) בשוודיה ב 23/1/1947 כוונה לשעות הערב. בניגוד למדינות אירופה שסבלו מהכיבוש הנאצי וחוסר הסדר שלט בהן, שוודיה לא סבלה מהכיבוש והתנהלה כמדינה מתוקנת ומסודרת. ארגונים לא חוקיים כמו המוסד לעליה ב', שפעלו באירופה שלאחר המלחמה בקלות יחסית וניצלו את חוסר הסדר לא יכלו לפעול בגלוי בשוודיה. בניגוד לשאר מדינות מערב אירופה, בשוודיה נאלץ צוות האונייה להציג מסמכים ונראות חוקיים לגמרי.

העיתונות המקומית היתה שותפה לאירוע. כ-30-40 עיתונאים חיכו בנמל לבוא הספינה. ההתעניינות באירוע היתה רחבה ורבים ביקשו לעלות על סיפונה, ואכן כל בעלי המעמד המתאים, אנשי משטרה, מכס, דואר ועוד עלו לביקורים על הספינה.

תמונה 4: הספינה אולאה עוגנת בנמל טרלבורג מוכנה להפלגה

על פי מסמכי האונייה, היא מיועדת להעמיס על סיפונה כאלף נוסעים ולהעבירם לנמל לה-האבר (Le Havre) שבצרפת, שם הנוסעים יעברו לאוניה אחרת שתביאם לקובה להתיישבות. השוודים שידעו את האמת על מטרתה של האונייה שיחקו את המשחק כראוי ולא השימו שום קושי על האונייה. היישוב היהודי בשוודיה פעל מאחורי הקלעים כדי שהשלטונות לא יעמידו מכשולים, והבחינה של הספינה כספינה המיועדת להובלת נוסעים עברה בשלום.

בניגוד למחשבות על חשאיות הפעילות של הבאת העולים באוניות המעפילים, כאן הכל נעשה בגלוי, ולאור יום. על הרציף הצטופפו עיתונאים שבאו לצפות בעליית הנוסעים לספינה. בשעה 10:00 , כמתוכנן הגיעה הרכבת, ועליה הנוסעים לנמל והמעפילים – נשים ברובן – החלו בעלייה לספינה. ההפתעה היתה במטען שנשאו המעפילים. בעוד שבשאר אוניות המעפילים, העולים עלו על האונייה עם תרמיל גב הרי שכאן כל מעפיל נשא שתי מזוודות. הרוב המוחלט של המעפילים היו מעפילות. המעפילות היו ניצולות ממחנות ההשמדה שחלק מהן ניצלו בעסקה בין הרוזן פולְקֶה בֶּרְנָדוֹט - נצר למשפחת המלוכה השוודית (ונרצח ב 17/9/1948 בירושלים על ידי ארגון הלח"י בשל הצעותיו הפרו-ערביות) והימלר, והגיעו ב"אוטובוסים הלבנים" באפריל 1945. חלק נוסף הגיעו בשתי "רכבות רפאים" לדנמרק ומשם לשוודיה בתחילת מאי 1945. חלק שלישי הגיעו לשוודיה במבצע "הספינות הלבנות" ביוני-יולי 1945, שבו הועברו כ-9000 שורדים מליבק גרמניה. הניצולות אומצו על ידי הקהילות היהודיות שם. הטיפול המסור איפשר להן להתאושש גופנית ונפשית. חלקן למדו מקצועות כאחיות, מטפלות ופקידות, והן קיבלו מסמכים שוודיים. האווירה העליזה של העולים על הספינה התחלפה בשקט כבד עת התמקמו באולמות הנוסעים ותפסו את דרגשי העץ.

ראשונה עלתה לסיפון הילדה נורית, כשהיא מלווה באימה. צלמי העיתונות עטו עליהן כמו גם על שלושת הבחורים שהעלו ספר תורה לספינה. בסיום העלאת המעפילים על האוניה הופיע נווט של הצי המלכותי כשהוא נושא את מפות המעודכנות ביותר של שדות המוקשים שיאפשרו לאונייה להפליג בבטחה כשהיא נושאת 664 מעפילות ומעפילים.

תחילת המסע עברה בנוחות. המעפילים התגבשו לקבוצות, חלקם הצטרפו כעוזרים לאנשי הצוות במטבח ובשאר השירותים שהנוסעים נדרשו להם. מקצת מהנוסעים דיברו עברית, והם הפכו במהירות למתווכים בין הצוות לשאר הנוסעים.

חדירת מים לספינה מחיבורי כבלי ההיגוי הפכה למפגע שהעסיק את צוות הפיקוד של האונייה וגם הביא להתפתחותו של רומן בין ארטור לבין אחת המעפילות - טניה שהפכו לזוג לחיים.

בנוסף התגלו מספר תקלות ובהן מים שחדרו לאחד ממיכלי הדלק פסלו את הדלק לשימוש, אחד האטמים במנוע דלף ופגע בהספק המנוע ומזג האוויר הפך לזועף עם ים סוער.

בהתייעצות עם מפקדי המסע בפריז הוחלט להיכנס לנמל לה-האבר שבתעלת למאנש, להצטייד בדלק ובחלקי חילוף ולשהות במחסה זמני כנגד הסופה.