הכיוון איטליה

תוספת של 800 מעפילים חייבה התארגנות מחודשת על סיפון האונייה. המקום היחידי שאותר עבור העולים היה במחסנים. מחסן אחד הכיל חביות דלק, ואילו המחסן השני היה עמוס במזוודות של המעפילות שעלו בשוודיה. חביות הדלק רוקנו אל תוך מיכלי האונייה, והחביות עצמן הושלכו למים. לא נדרש להשקיע מאמץ רב כדי לשכנע את העולות לוותר על המזוודות שלהן, שהצטרפו לשביל החביות במים עבור העולים הצפויים באיטליה. המעפילות מיהרו להיפטר מהמזוודות ומכל רכוש שאינו הכרחי, למען המעפילים המצטרפים. הכניסה לנמל גליפולי נערכה לאחר רדת החשיכה. הנמל שימש ספינות מעפילים רבות, ולאחר קבלת תדרוך ואספקה שם, הפליגה לכיוון מטפונטו. שם הקוד למטפונטו היה "אלסקה".

קבוצות מעפילים עמדו על החוף במטפונטו בציפיה להגעת הספינה שתיקח אותם סוף סוף לארצם. השעה היתה 23:45 עת הספינה אולואה יצרה קשר עם החברים שעל החוף. בין המעפילים היו כאלה שכבר עברו פעם אחת את תהליך העליה על אוניית מעפילים. היו אלה מעפילי האונייה "סוזנה" (שבתאי לוז'ינסקי) שהפליגו עם הספינה סוזנה מספר שבועות קודם לכן. סדק שנבקע בקרקעית האונייה אילץ את האונייה סוזנה לחזור בדחיפות לנמל לתיקונים, והעולים נאלצו לחזור לנקודת המוצא ולהמתין להזדמנות הבאה לעלות ארצה. תהליך העלאת העולים היה מורכב. הספינה עגנה במרחק של כ-300 מטרים מהחוף וכבל פלדה דק נמתח בינה לבין החוף. סירות גומי קטנות ששייטו הלוך ושוב לאורך הכבל העלו את המעפילים לסיפון האולואה. הים סער, והחשש מסלעים במים אילץ את האולואה להשאר בטווח ביטחון. לקח הסוזנה שנפגעה מהסלעים ריחף באוויר, והצוות נזהר מהלא נודע.

אחת אחרי השניה הגיעו סירות הגומי עם המעפילים לספינה. בכל סירה 20 מעפילים. העולים הועלו על הסיפון והועברו לכיוון המחסנים שפונו עבורם. לובה אליאב מתאר בספרו את המעפילים בוגרי סוזנה מלטפים את דופן האונייה, וממלמלים "אוניית ברזל". בעוד שמרבית העולים על האונייה במטפונטו היו גברים הרי שמרבית העולים משוודיה היו נשים. אירוע מרגש במיוחד היה כששתי אחיות חיה שעלתה לאונייה באיטליה פגשה את שרה שעלתה בשוודיה. המלחמה הפרידה בין השתיים, וכל אחת היתה בטוחה שהשנייה לא בין החיים. כשלוש שעות ארכה עליית המעפילים כשבסיומה יהודה ארזי (אלון) שעמד בראש עליה ב' ועדה סרני (דניאלה) סגניתו ביקשו להעלות עוד 50 ילדים "בוגרי" בית היתומים בסלבינו שבצפון איטליה. צוות הספינה הסכים להעלות את הקבוצה לסיפון ומפקדי המסע (לובה וגד) הסכימו לוותר על חדרם לטובת הצעירים. גם כמה מלחים אמריקאיים וישראליים הצטרפו למחווה, ופינו את חדריהם לטובת הילדים. במחווה אנושית גם כמה אנשי צוות ספרדיים (שלא היו יהודיים) פעלו כך.

בתדרוך האחרון לפני ההפלגה השעה 4 לפנות בוקר קיבל צוות האונייה את ההוראה להפליג בכיוון כרתים ומשם הפיקוד על האונייה יעבור מהמטה באיטליה למטה בארץ. הובהר לצוות שהבריטים יודעים על האונייה יותר מאשר על כל אוניית מעפילים אחרת, ואם יתמזל מזלה האונייה תוכל להוריד את העולים בדרום הארץ. אחרת המעפילים יובלו לקפריסין.

צוות עליה ב' האיטלקי ירד לחוף, והספינה עם 1398 מעפילים הרימה עוגן כשחרטומה פונה מזרחה לכיוון כרתים.

תמונה 5: הספינה חיים ארלוזורוב בהפלגה עם המעפילים על סיפונה