ההכנות לקרב

איור 1: חתך של הספינה, תרני העץ וקבוצות ההתנגדות (לפי החוברת "ספינות המרי", "מערכות" 1947)

ככלל, ניתן לחלק את מאפייני ההתנגדות לשלושה מרכיבים:

• התנגדות באמצעות תמרונים של הספינה. ביצוע ההתנגדות הוטל על רב החובל ולצידו שימש ההגאי הטוב ביותר מקרב אנשי הצוות. הקצין השני נקבע כאחראי להגה האחורי הרזרבי בספינה, שמצוי בירכתי הספינה והוא יועד להיכנס לפעילות אם ההגה הראשי ייתפס על ידי הבריטים. כל דלתות חדר המכונות וצינורות האוורור נחסמו כדי שאי אפשר יהיה להטיל פצצות לחדר המכונות. הקשר בין גשר הפיקוד וחדר המכונות נותר פעיל בעזרת טלפון – צינור, והקשר בין הגשר וההגה האחורי נשמר בעזרת רץ לטובתו הושאר פתח אחד של חדר המכונות פתוח.
• התנגדות בעזרת עזרים מכניים. ההתנגדות בעזרת עזרים כללה שלושה מרכיבים ופסלה מרכיב אחד:

1. המחשבות על ההתנגדות העתידית באו לידי ביטוי עוד בשלב המקדים של ההכנות להפלגה בנמל מרסיי. באיור 1 נראה משוט ארוך לצידי הספינה. בשני צידי הספינה הותקנו שני "משוטים" שבמהלך כל ההפלגה היו על סיפון הספינה. המשוטים נצבעו בצבע כחול מתכתי ולראשם הוצמדו כדורי בד מרוחים בזפת. התקווה הייתה שהבריטים לא יבינו (כפי שאכן קרה) מה משמעות המשוטים, והדבר יעכב את ההשתלטות על הספינה. התכנון היה שהמשוטים שהיו מחוברים בצירים לספינה יהיו מונחים על הסיפון בזמן ההפלגה, ואילו בזמן השימוש ייפרשו לצדדים כמשוטים וייצרו חיץ לצידי הספינה שיחייב את אניות המשחית להתרחק מהספינה ולא יאפשר להנחית נחתים או לזרוק סולמות חבלים על סיפונה. לסיבוב כל משוט הוקצו 4 אנשים. הניסיון מספינות אחרות לימד שספינות המשחית הבריטיות נצמדות לדופן ספינת המעפילים, ואז נחתים בריטיים קופצים לספינת המעפילים או יורדים בסולמות חבלים. הכוונה היתה שהתרנים ירחיקו את ספינות המשחית, וידחו ככל האפשר את ההשתלטות על הספינה.
2. שימוש בסירות ההצלה כחוצץ התלוי בין הספינה למשחתות הנצמדות אליה. בדרך כלל, סירות ההצלה תלויות על מנופים מיוחדים מעל הסיפון. כאן תוכנן לסובב את המנופים ולהנמיך מעט את סירות ההצלה כך שתהיינה תלויות בין הספינה המתגוננת ובין המתקיפים.
3. שימוש בסילוני מים עזים מצינורות המשמשים בדרך כלל לשטיפת הסיפון. מחסור במים לא היה, היות והמים היו מי הים. על הספינה היו שני צינורות כאלה, וצוות אנשים בפיקוד מלח הוקצה לכל צינור.
4. התזת שמן או דלק. האפשרות להתיז שמן רותח על הפולשים לספינה נפסלה ולאחר שהתברר שטווח השמן הקר שניתן להתיז הוא קטן ועומד על מטרים בודדים בלבד, הוחלט להשתמש בדלק. גם כאן, אחד המלחים האמריקאיים התמנה לכך.

• נוסעי הספינה אורגנו להתנגדות פעילה.

הוחלט שבעת המאבק בבריטים, ימצאו מסיבות בטיחות על הסיפון רק 600-700 מעפילים. שאר המעפילים יהיו באולמות המגורים העליונים בבטן הספינה. הקשר בין גשר הפיקוד לקבוצות נשמר באמצעות רצים. קבוצה של 50 מעפילים התרכזה בהגנת הגשר, כשהם מצויידים במקלות וברגים. קבוצת רזרבה של כ- 100 מעפילים נמצאה על פתחי העלייה לסיפון, וקבוצה אחרונה התרכזה ליד חדר המכונות כדי להגן על המכונות. הילדים והנשים ההרות רוכזו במגורי הצוות ללא תפקיד מבצעי, ושאר 450 מעפילים נשארו ללא משימה מוגדרת.

הימים השלישי והרביעי בהפלגה מאיטליה הוקדשו לאימונים, ולתרגול ירידה מהסיפון במקרה והספינה תצליח לשבור את טבעת ההסגר.

נתיב השיט שנבחר היה מיועד להציג מסלול הדומה לזה של ספינת סוחר המפליגה לכיוון פורט סעיד שבמצרים, כאשר המעפילים מכונסים במשך היום בבטן האונייה ועל הסיפון מסתובבים רק מלחים. עליה לסיפון הותרה רק בשעות הלילה.